לדלג לתוכן

מ"ג משלי יז כו

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג משלי · יז · כו · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
גם ענוש לצדיק לא טוב להכות נדיבים על ישר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב לְהַכּוֹת נְדִיבִים עַל יֹשֶׁר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
גַּ֤ם עֲנ֣וֹשׁ לַצַּדִּ֣יק לֹא־ט֑וֹב
  לְהַכּ֖וֹת נְדִיבִ֣ים עַל־יֹֽשֶׁר׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"גם ענוש לצדיק לא טוב" - לא אמר הקב"ה למחות שם ישראל מעל הארץ כי לא טוב בעיניו לענוש כולם

"להכות נדיבים עלי יושר" - להכות הטובים שבהם שהיו נדיבים עלי יושר שנאמר והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל (מלכים א יט)

"נדיבים עלי יושר" - דוגמת האמור במקום אחר ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום (ישעיהו לב) נמצא נדיב על נדיבות

רלב"ג

לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

... ולא די לו בזה, אבל יהיה בוחר הרע כל כך למי שהוא "לא טוב", "גם ענוש" - עד שכבר "יענוש הצדיק" על צדקו, "ויכה הנדיבים על יושרם" כי כל עושה טוב הוא רע בעיניו:  

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"גם ענוש וגו'" - ר"ל מי שהוא לא טוב ימאס כ"כ בצדק עד אשר גם יענש לצדיק על צדקו, ויתמיד להכות נדיבים על מעשה היושר, כי בעיניו לרע תחשב.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(כו-כז-כח) "גם ענוש לצדיק" וכו', "חושך אמריו" וכו', "גם אויל מחריש" וכו'. אמר הנה יש דבר שהוא לפי הנראה "בלתי טוב וישר" בהנהגה, והוא מה שה' "מעניש לצדיק", ומה "שמכה את הנדיבים", שמזה יולד התלונה של צדיק ורע לו, שמה שמעניש הצדיק הוא "לא טוב", ומה "שמכה נדיבים" הוא "על יושר", ר"ל הוא עול בהיושר? משיב ע"ז, מי "שיודע דעת חושך אמריו" ואינו שואל השאלה הזאת, אחר שיודע ע"פ הדעת שה' משגיח ושמאתו לא תצא עול כי הוא השלם בתכלית השלמות, וא"כ יודע שודאי משפט ה' אמת ולא יחקור ולא יגלה אמריו מהקושיא הזאת, ומי שהוא "איש תבונה" הוא מבין טעמי ההנהגה הזאת, שהוא לשלם לו איזה חטא שעשה בעוה"ז, להיטיבו באחריתו וכיוצא מהטעמים שנאמרו בזה, והוא "יקר רוח", שגם ברוחו הפנימי לא תסער השאלה הזאת. אולם "גם האויל" והמסתפק בכל דבר, אם "מחריש" ואינו מתפקר בהשאלה הזאת, "חכם יחשב", שבזה כבר נהג כפי חקי החכמה שלא יוציא שאלות כאלה בפיו, הגם שמסתפק בלבו, ואם "אוטם שפתיו" לגמרי, עד שגם בדבורו החיצוני לא ימצא איזה פקפוק בכיוצא בזה, "יחשב נבון", ויחשבו שהגיע למדרגה להתבונן בה בינה, כמ"ש יקר רוח איש תבונה:

ביאור המילות

"לא טוב, על ישר". על שרשו עול, שהוא עול נגד היושר, וכן פרשתי על משכבכם (תהלות ג'), על אנשים (איוב ל"ג כ"ז) וכן לקמן (כ"ט ה') ולא טוב הוא הפך הנהגת החכמה, ועל יושר הוא נגד חקי הבינה, כי טוב ורע הוא בחכמה, ועול ויושר הוא בבינה, כי הנדיב מפורסם אצל העם יותר מן הצדיק וכולם מבינים שהוא נגד היושר והצדיק נודע צדקתו לה' וענשו לא טוב נגד חקי החכמה:
 

<< · מ"ג משלי · יז · כו · >>